רש"י על תענית כ״א ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית כ״א ע״ב:י״ד רש"י על תענית כ״א ע״ב:ט״ז »

15 וּמַאי הֲווֹ עוֹבָדֵיהּ דְּאַבָּא אוּמָּנָא — דְּכִי הֲוָה עָבֵיד מִילְּתָא, הֲוָה מַחֵית גַּבְרֵי לְחוֹד וְנָשֵׁי לְחוֹד, וְאִית לֵיהּ לְבוּשָׁא דְּאִית בֵּיהּ קַרְנָא דַּהֲווֹת בְּזִיעָא כִּי כוּסִילְתָּא. כִּי הֲווֹת אָתְיָא לֵיהּ אִיתְּתָא, הֲוָה מַלְבֵּישׁ לָהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיסְתַּכַּל בָּהּ. וְאִית לֵיהּ דּוּכְתָּא דִּצְנִיעָא דְּשָׁדֵי בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי דְּשָׁקֵיל, דְּאִית לֵיהּ — שָׁדֵי בֵּיהּ, דְּלֵית לֵיהּ — לָא מִיכְּסִיף.

פירוש רש"י על תענית כ״א ב:ט״ו

15 כי הוה עביד מילתא – כשהיה מקיז דם לבני אדם:

16 ודנשים לחודייהו – לצניעותא:

17 דאית ביה קרנא – וינטוש"א שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה:

18 ולא מכסיף – דלאחר שהכה לא הוה ידע מאן רמי בכסילתיה פשיטי להתם ומאן דלא רמי:

« רש"י על תענית כ״א ע״ב:י״ד רש"י על תענית כ״א ע״ב:ט״ז »